איריס שדה רסלר   מנהיגות קשובה

מפת החלומות – פרו | אריקיפה, חלק א׳ הגענו לאריקיפה בלילה. יש משהו מרגש בלהגיע למקום חדש בלילה. הכול חשוך, לא באמת רואים איפה נמצאים, ואז בבוקר מתגלית ההפתעה. מצד שני, יש גם משהו כבד בהגעה בלילה – הכול נראה זר יותר. וגם אנחנו קצת כבדים, בעיקר עם המזוודות. בכל זאת, נסיעה של חודש, מזגי אוויר מתחלפים וטראקים. אולי זה המקום לכתוב שתי מילים על האריזה שלנו. הקדשנו לה לא מעט זמן ומחשבה: בגדי טיולים, מקלות הליכה, מעיל חם, בגדים לטיולים בעיר, הרבה תחתונים וגרביים, וחשוב מכול – התרופות,

בסוף קיבלנו תעודות, והרגשתי כל כך ראויה לתעודה הזאת. בכל זאת, יצאתי מאזור הנוחות שלי ביג־טיים ושהיתי במטוס קל ומתנדנד במשך חצי שעה. אבל למה להקדים את המאוחר? יוצאים מלימה אחרי יומיים בלימה, שאפשרו שחרור חלקי מאוד מהג'ט לג והתחלה הדרגתית של התרגלות למקום המופלא הזה, אנחנו יוצאים דרומה. היעד: שני מקומות מופלאים ומרגשים – פאראקס ונסקה – וביניהם גם אתר החולות המדהים וואקאצ'ינה. אמרנו "טיול אחרי צבא", אבל מכיוון שמאז הצבא עברו כבר כמה עשורים, אנחנו בוחרים בגרסה קצת יותר נוחה שלו.

"אין מה לראות שם", "תוותרו ותמשיכו הלאה" – אלה חלק מהתגובות שקיבלנו כשסיפרנו שאנחנו מתכננים לעצור בלימה. אבל אני כבר למדתי: בכל מקום יש מה לראות. במיוחד אם זה מקום שעוד לא הייתי בו, והוא נמצא בקצה השני של העולם. בלימה מקבל את פנינו גרמן, מדריך הטיולים שלנו ליומיים הקרובים. בידיו שלט עם השם SADEH. כבר כמה פעמים בחיי חיכו לי בשדה תעופה עם שלט ועליו שמי, ובכל פעם מחדש זה קצת מצחיק אותי ובעיקר מחמם לי את הלב. בשנת 2023 שהינו כמה חודשים במינכן, ממש אחרי שאבא אושפז ולפני המלחמה. גר