איריס שדה רסלר   מנהיגות קשובה

חלק ב׳ — Dead Woman’s Pass, האבנים הגדולות ושער השמש היום השני — האישה המתה ואני הבוקר הגיע עם חששות. היום השני אמור להיות היום הקשה ביותר: כארבע שעות של עלייה, יותר מאלף מטר טיפוס, ואחר כך ירידה של כ־600 מטר במדרגות אינקה לא אחידות. בקיצור — יום קריעה. התחלנו ב־6:15. טריסטן, הבן של ליסה, לא הרגיש טוב. אולי מחלת גבהים, אולי חשש, אולי שילוב של שניהם. אחרי העצירה הראשונה, בעזרת עלי קוקה וכדורים נגד בחילה, הוא התאושש, וליסה וטריסטן חזרו לקצב הרגיל שלהם — ספק הליכה, ספק ריצה. טל

האינקה טרייל – חלק א׳: ההחלטה שהפכה לצעדים עוד לפני שקנינו את כרטיסי הטיסה לפרו ידעתי דבר אחד: אני רוצה לצעוד באינקה טרייל. 42 קילומטרים על דרך אינקה בת כ־500 שנה, דרך ההרים, מדרגות האבן ואתרים עתיקים, עד למאצ'ו פיצ'ו – העיר הנסתרת. זה נשמע לי מרגש, עוצמתי, כמעט רוחני. כשהגעתי לשם חשבתי לעצמי דבר אחר לגמרי: מה לעזאזל חשבתי לעצמי? זה גדול עליי באלף מידות, הרגשתי. אבל כבר הייתי שם. והנה מה שקרה. היום הראשון – ההחלטה שהפכה לצעדים אחרי לילה שבאופן מופתי הצלחתי לישון, קמתי בחמש בב

ערב לפני האינקה טרייל אני יושבת בחדר במודעות שיא. מודעת לריח של השמפו.לכפות הרגליים החשופות שנוגעות ברצפה.למיטה הנעימה.ובעיקר – ליכולת פשוט לקום ולזוז בלי שישה קילו על הגב. מחר בבוקר יאספו אותנו. שלושה ימי הליכה ועוד קצת על שביל האינקה. לינה באוהלים, שקי שינה, תיק על הגב, וביום הרביעי – אם הכול ילך כמתוכנן – נגיע למאצ'ו פיצ'ו דרך שער השמש. עוד לפני שסגרנו את שאר הטיול, שריינו את האינקה טרייל: כ־42 ק"מ בארבעה ימים. מה חשבתי לעצמי? איך בכלל חשבתי שזה אפשרי? אנחנו כבר כמה ימים מ