top of page
  • irissadeh

לשבת בסינפסה המסע שלנו במינכן- איך יצאנו מהמוכר נשהה ונחזור אליו שונים- פרק 4 לילה באופרה של דרזדן

4. לילה באופרה של דרזדן

שבוע חלף מאז שהגעתי לגרמניה. שבוע שמרגיש כמו חיים שלמים. כהרגלי אני מסכמת את השבוע ומגלה ששבוע כזה לא היה לי חודשים ואולי אפילו שנים ואולי מעולם לא. מעבר לריבוי הסיורים, ההליכות, הכתיבה והיכרות עם מקומות חדשים .( וגם קצת אנשים חדשים) אני מבלה שעות ארוכות בחברת עצמי. כמי שגדלה בבית עם שלוש אחיות, גידלה שלושה ילדים ( והרבה חברים שלהם.ן) , נישאה בגיל צעיר וכמעט תמיד מוקפת חברות או עמיתים זאת חוויה חדשה בחלקה מעניינת ונעימה ובחלקה מעיקה. אני לומדת להכיר את מינכן ואת החיים השונים האלה וגם מכירה חלקים נוספים בי שאולי הגיע הזמן שלהם להגיע. הסופש יוקדש לטיול, משפחה, מקום חדש.

החלטנו מראש, ממש מזמן, שאת סוף השבוע הראשון שלנו בגרמניה נבלה בדרזדן. אני מסתכלת על ההתכתבות עם מיכל ומגלה שכבר במאי שוריינו עבורנו כרטיסים לאופרה שבה מיכל (שאנחנו עד היום קוראים לי מיכלי) מופיעה. זה לא "קולי" לאמר אבל את מיכל אני מכירה עוד בהיותה בבטן אימה. מיכל היא ביתה של דפנה אחות של טל ושל גיא אחד החברים הכי קרובים לנו. דפנה ואני היינו יחד בהריון יחד - מיכל נולדה חודשיים אחרי אבישי ועד היום הם בני דודים-חברים קרובים למרות המרחק הפיזי.

אני חובבת וחוקרת מקצועות, בחירת מקצועות והגשמה עצמית. כשמיכל בחרה ללמוד לשיר אופרה לא היה לי מושג במה מדובר. מעולם לא הכרתי זמר/ת באופרה וגם אם אני חופרת במחשבתי מעולם לא הכרתי זמר או זמרת בכלל. אני מתכוונת אחד שמתפרנס משירה וזהו המקצוע שלו. לאורך שנות הלימודים של מיכל ראינו לא מעט הופעות סטודנטים שלה ושל חבריה. בדרך כלל היה מדובר על קטעי אופרה קצרים מבוצעים על ידי סטודנטים באולם האקדמיה באוניברסיטת תל אביב. גם באוזן לא מקצועית בעליל יכולתי לזהות את הקול המיוחד של מיכל ואת ההתפתחות שלו לאורך השנים.

לפני שש שנים מיכל קיבלה את התפקיד של זמרת בבית האופרה המכובד של דרזדן מאז היא למעשה גרה פה ומחלטרת במקומות אחרים באירופה ואנו רואים אותה בביקוריה בארץ. בזכות אלוהי הווטסאפ ובזכות חיבור גדול שלה למשפחה , מיכל בעניינים בכל הנושאים המשפחתיים וראינו אותה לא מזמן בשמחות של המשפחה שלנו. כבר זמן מה אני רוצה להגיע למיכל, לראות איפה היא חיה ובעיקר לראות אותה מופיעה.

הנסיעה ממינכן לדרזדן לוקחת ארבע וחצי שעות שמתבררים כהרבה יותר עם פקקים ועבודות בכביש. אורזים שוב לקראת נסיעת הסופש. אני מנסה לברר עם מיכלי מה ללובשים לאופרה, מעולם לא הייתי במופע אופרה. הידע שיש לי על האופרה לקוח מהסרטים שם הקהל מהודר ואלגנטי. מיכל מרגיעה אותי שיש מנעד גדול של לבוש ושהאופרה בדרזדן די פתוחה גם ללבוש מאוד מהודר וגם ללבוש פשוט ( לא ג'ינס וסניקרס!) אבל אני מכירה את עצמי כשמנסים להרגיע אותי אני עוד יותר נלחצת . כך אני משגעת את טל עם השמלות , צעיפים, נעליים , תיק. ונזכרת בשמלה הכחולה שבסוף מצאה את עצמה מחוץ למזוודה ונשארה בבגז' האוטו במגרש החנייה של אמא כי כבר התעייפתי מהבלתי פוסקות של האריזות.

טל ואני מחליטים ללכת על זה עד הסוף , ללמוד, להכיר ולהנות בליל האופרה שלנו. לבקשתי מיכל מספרת לי בסבלנות את סיפור העלילה, תקראי את הטקסט באנגלית, היא מציעה - זה מובן לגמרי. (מה שמתברר כנכון)

מוסיקה של צ'ייקובסקי לאופרה "דם-פיק" או בעברית "מלכת העלים". מיכל גם מוסיפה את הפרשנות של הבימאי שלהם לאופרה וכך אני לומדת קצת על התפקידים השונים באופרה. יש במאי, מלבישות, מאפרות, תזמורת ומנצח, מורה לרוסית ( שפת האופרה), ספרית ועוד דברים שאני לא זוכרת. אני רק עכשיו מתחילה להבין את המורכבות של כל מופע ואת כמות המשתתפים מאחורי הקלעים. אנחנו עורכים "סיור מקדים" בערב ההגעה שלנו למינכן כדי לראות את הבניין, את משרד הכרטיסים וכל דבר אחר שיכול להשתבש. מיכל מסבירה מה הוא התפקיד שלה בהפקה ( החברה הטובה של ליזה הגיבורה) ואנחנו קובעים להיפגש בהפסקה כדי להצטלם עם בגדי הבמה.

אחרי כמות הכנות שאינה מביישת שום אירוע אישי , התלבטות אחרונה בין הצעיף הלבן לשחור ( השחור נבחר אך היה מיותר לאור העובדה שהיה חם ממש) אנחנו יוצאים לדרך -12 דקות הליכה עד לבית האופרה. המקום מרהיב ביופיו בכל מצב, באור שמש מלא כשאנחנו מגיעים לפני 7, בעת השקיעה בהפסקה ובסוף הערב לאחר יותר משלוש שעות כבר בחשיכה. פנים הבניין מהמם המושבים שלנו מושלמים בתוך ביתן כמו בסרט. אני צובטת את עצמי, זאת אני שיושבת כאן באולם המקושט, עם הגבר הנאה ומחכה לתחילת המופע?

מתחילים. התזמורת מנגנת את המוסיקה הרכה, שנכנסת ישר ללב. חלק מהזמרים נפלאים, חלק פחות. ההתרחשויות על הבמה מעניינות, כל הזמן קורה משהו. במערכה השלישית ( או השניה) אני לא זוכרת מיכלי ו"ליזה" עם עוד "חברות" . מיכלי מנסה לעודד את הגיבורה שמיוסרת מאוד ( כמו הרבה דמויות בעלילה) היא מ-ד-ה-י-מ-ה. טל ואני נשענים על המעקה, כמו מנסים לשמוע יותר טוב, להרגיש אותה מקרוב. היא מסיימת מהר מידי, לא צילמתי, בעצם אסור לצלם אבל גם לא זכרתי- הייתי כולי בעלילה.

מסתיימת ההופעה. הקהל מוחא כפיים דקות ארוכות, קם על הרגליים. טל ואני מריעים בקולניות יתר כשמיכלי יוצאת לקהל. פעם ראשונה שאני מבינה , מה זה הדבר הזה שאנשים מוצאים באופרה. אולי נקרא לו





קסם! שלוש שעות של קסם!

חוגגים את סיום המופע על בירה ( בכל זאת גרמניה) בשולחן מימין לנו "ליזה" וידיד, מהצד השני "הרמן" גיבור האופרה וחברים. בצד השני של הבר המנצח של התזמורת. מיכלי, טל ואני מרימים כוסית לחיי הקסם - תודה


2件のコメント


sasson1michal
2023年7月15日

כתבת מקסים כמו תמיד. מרתק לעקוב אחריכם. ואת... יפה כמו תמיד בשמלה שיושבת בול! מתגעגעת...

いいね!

Nili Goldstein
Nili Goldstein
2023年7月10日

איריס יקרה, לא היית צריכה בכלל להתלבט לגבי הלבוש. השמלה שבחרת הולמת אותך, היא נוחה ואלגנטית בעת ובעונה אחת ובהחלט מתאימה לערב תרבותי באירופה הקלאסית.

いいね!
bottom of page