לשבת בסינפסה - המסע שלנו במינכן- איך יצאנו מהמוכר נשהה ונחזור אליו שונים

. עוברת ממהירות 300 קמ"ש ל-0

אחד השיעורים הכי מעניינים כשלמדתי ייעוץ ארגוני עסק בימים הראשונים של היועצים בתוך הארגון. איך היועץ/צת מתחיל/ה לעבוד בארגון וכמה ניתן ללמוד על המקום רק מהסתכלות של "רושם ראשוני" .

אני מנסה לרשום בגוף את הרושם הראשוני מהנחיתה במינכן, לראות מה אני זוכרת, איך אני חווה את הנחיתה אבל בכנות העייפות מכריעה אותי. טיסת בוקר מוקדמת עם 0 שעות שינה, אולי 10 שעות נצברות בכל השבוע שלפני וטירוף של עשייה , לוגסטיקות של הבית והאריזות ,אמוציות של הפרידה מהמשפחה ובמיוחד מאבא גומרים אצלי כל חלקה טובה של "רושם ראשוני" . אני פשוט מוצאת את עצמי שם- במינכן.

טל מפתיע עם שלט מושקע, מראה קאובוי ושקט נפשי שגם אני רוצה בקרוב. הנסיעה לעיר נעימה, רכבת די ריקה, מזג אויר סגרירי ותחושה של התחלה של משהו טוב באויר.

שכרנו דירה שנקבל רק בעוד שבוע, בינתיים נגור במלון דירות שממוקם באזור "מגוון" של העיר- כך כתוב בהסבר. אנחנו צועדים לכיוון המלון, הרחוב נראה כמו שילוב של הודו, העיר העתיקה בירושלים ודרום תל אביב. האוכל הנפוץ- שוורמה ופלאפל, השפות המדוברות ברחוב- ערבית וטורקית והרבה חנויות מלאות בשרשראות זהב עבות ומתבררות כחנויות משכון. באופן מוזר משמח אותי ה"רושם הראשוני" שאני מקבלת ממינכן אחרי כל האזהרות ששמעתי בחודשים האחרונים על גרמניה-נאצים וכד'.

הדירה מקסימה ומuשקעת וכך גם עלי- אב הבית שמקבל את פנינו. יש לנו המון מזוודות , שממלאות את כל הדירה בכל זאת כל אחד מאיתנו טס עם שתי מזוודות גדולות וטרולי. ( חורף/קיץ- כל הדברים שאולי שכחתי..) מרגישה כרגע בתוך ים של חפצים.

מנצלים את היום הראשון לקניית קצת אוכל לדירה בחנות שמתחת לדירה. לאבנה- מיובאת מסוריה, יוגורט- מטורקיה וירקות מלבנון הכל טעים ונגיש מבחינת מחירים. אני מסמנת לי את מיקום המינימרקט ( שנראה ממש כמו המינימרקט באבו-גוש) כדי שאוכל לחזור לשם גם כשנעבור לדירה. היום הראשון, עובר בתוך ענן של עשייה אוטומטית, החזרת קצת נוזלים לגוף שייבש בכל המסע הזה ומינהלות. נוחתת למיטה לפני 10 ( נדיר אצלי!)

למחרת אני קמה בבהלה. לא יודעת איפה אני ואיך הגעתי לכאן מרגישה חרא! המוח החושב מסמן לי שלרדת מ-300 קמ"ש שהייתי בהם בחודשים האחרונים ובעיקר בשבועיים האחרונים ל-0 קמ"ש זה כמו התנגשות של רכבת בקיר בטון. המוח יודע אך הגוף כאוב, עצוב ומרגיש כמו טביעה בים סוער במיוחד.

במהלך שנות הקורונה רוב פרנסתי היתה הנחייה של סדנאות בנושא של חוסן אישי. המושג חוסן מתאר את היכולת לצלוח משברים בצורה טובה ולהמשיך הלאה. ברור לי שעכשיו אני נדרשת להיעזר במיומנויות שאני מלמדת עבור עצמי. אז כיצד מייצרים חוסן אישי? לפי ד"ר מולי להד באמצעות גש"ר מאח"ד – גוף, שכל, רגשות, מערכת אמונות ודימיון. כעת הזמן להפעיל את המודל על עצמי- להפעיל את הגוף, להיות בחוץ ובחברה - זה מה שעוזר לי להפעיל את מערכת החוסן שלי. טל משכנע אותי לצאת - החלטה נפלאה.

אנחנו יוצאים לסיור בעיר free tour של מינכן.

מטפטף , גשם קל שמרגיש לי שמכבה את הבעירה שהיתה בי כבר יותר משבוע ומשקיט את התודעה שלי, הרחובות רחוצים, המטריה שדווקא כן זכרתי להביא מוצאת מהמזוודה אחר כבוד ואנחנו יוצאים לדרך לפגוש את מינכן ולהוריד הילוך.

הנה כמה פרפראות מהפרי טור-

· השעון של מרכז העיר- מריאנפלאץ מצלצל בשעה 11 בבוקר ואז ישנו ריקוד של "רקדנים" על השעון. האמונה הרווחת היא שהריקוד הסיר מהעיר את המגיפה . אני מזדהה לחלוטין גם אנחנו קצת הסרנו את המגיפה בריקוד.

· העיר התאומה של מינכן היא וורונה- הלא היא עירם של רומאו וג'וליה. בפסל של ג'וליה שד אחד זוהר- כיון שהאמונה שיש ללטף את השד הזה כדי ליצור מזל. הרבה ליטפו!

· לולה מונטז- אהובתו של המלך לודוויג הראשון שהיה מלך בוואריה. האישה הראשונה שהצטלמה עם סיגריה, דמות ססגונית וליברלית. הגיבורה החדשה שלי.

מהרגע שנשמתי מחדש, העברתי את הגוף למצב של נסיעה איטית וזרמתי ההרגשה שלי השתפרה והצלחתי להתחיל לחוות את המסע המיוחד שאנחנו רק בתחילתו. ואז ורק אז התפניתי לתחום שאני ממש טובה בו – לאסוף סיפורי חיים מעניינים. לשמוע אותם ועכשיו גם להביא אותם לכאן לבלוג.